טיול לפראג - בלוג מצולם מאת הילה פלד

"בקיץ האחרון טיילתי לפראג!

הכול התחיל בהצעה פשוטה מהמדריך שלי בלבב (עמותה שמטרתה להפגיש בין בעלי צרכים מיוחדים) להצטרף לטיול בפראג שהיא מארגנת התלבטתי מאד כי היו לא מעט חששות והרי אני לא מכירה שם אף אחד אולי יהיה לי קשה?
זו פעם ראשונה שאני יוצאת עם העמותה אבל אז הגיעה ההצעה שהכריע את הכף,  בן זוגך יוכל גם הוא להצטרף אליך לטיול! אז הסכמתי!
כשהתקרב התאריך הגעתי עם אבי לפגישה של כל היוצאים לטיול, נכנסתי קצת באיחור, תפסתי את מקומי, הסתכלתי על שאר היושבים וחשבתי איך אסתדר אם אלה ארבעה ימים באותה קבוצה? הרי אף אחד לא דומה לשני?

בפגישה שמענו הסברים על הטיסה ומה אנו צרכים להביא ולעשות, היו לי המון חששות ושאלות כמו איפה אמיר את כספי לכסף מקומי ומה אעשה בו כשנגיע כדי שיהיה במקום בטוח?  ובכלל איך אתנהג אתו? וכמו כן גם איך אצלח את התורים הארוכים בשדה התעופה אותם אני רגילה לעבור בד”כ עם ההורים או עם עמותת אנוש  שהייתי בה פעם ששם השיטה אחרת לגמרי? וכדומה. חלק מהשאלות העליתי בקבוצה וחלק שמרתי לעצמי בהנחה שיתבררו בהמשך. אחרי זמן שנראה לי רב ביותר סימנו את המפגש. מאותו יום הייתי עסוקה רק בהכנות, להכין מזוודה, כסף, תיק גב, מסמכים, לדבר עם ההורים על הכול כדי שירגיעו אותי ובעיקר להתרגש המון.

הגיע ליל הטיסה אני ובן זוגי ב1:00 בלילה מגיעים לשדה התעופה,  פוגשים את חברי לבב,  אני מחפשת בעיניים, את המדריכה שאמורה לנסוע איתנו ונתקלת בלי שאני מצפה לזה במדריך של קבוצתי מימי חמישי, הייתה תחלופה ביניהם מסיבות אישיות, השמחה לפגוש עוד מישהו מוכר גדולה, עתה אני מוכנה להיפרד מהורי שמלווים אותי עד אחרי הבידוק הביטחוני הראשוני ואתם כבר מכירים קרוב לוודאי עם כבר טסתם פעם את הנהלים בשדה התעופה, עומדים בתור וכשמגיעים לסוף שואלים אתכם עם ארזתם בעצמכם או קניתם משהו וכדומה. אחרי שסימנו לעבור את כל הבדיקות האפשריות ומסרנו את המזוודות נכנסנו לדיוטי פרי וכבר הרגשתי שזהו, את ישראל וחיי היום יום השארתי מאחור, אני כבר עם רגל אחת בחו”ל! הסתובבתי שם עם בן זוגי כדי להעביר את הזמן, ואז התאספנו כל הקבוצה והלכנו יחד לשער ומשם נסענו באוטובוס עד המטוס, זה היה מטוס קטן , התיישבתי ליד בן זוגי וחיכיתי בשקט להמראה, זו הייתה הרגשה נהדרת כשהמטוס עזב את הקרקע!

אחרי 4 שעות מפרכות נחתנו בפראג, בבוקר יצאנו מותשים משדה התעופה, ישר למיטה הנוחה במלון רציתי,  אבל לא! הוא יוכל לפתוח דלתותיו רק ב14:00 שעון פראג,  השעה הייתה רק 10:00 אז עלינו על האוטובוס שלנו ויצאנו לכיוון המצודה אני עדיין אחוזת התרגשות בקושי מעקלת שאני בארץ אחרת וכולם דוברי שפה אחרת, שונים. ירדנו ליד המצודה הלכנו מהר ברגל עד האתר זה היה מתיש אבל עוד לא ידעתי אז כמה אלך ביום שלמחרת!
המצודה הייתה יפה ומרשימה היו בה חלונות זכוכית יפיפיים,  מאחד מהם דחפו הסובייטים את מסאריק,  שהיה הנשיא הראשון של צ’כיה אל מותו, מכיוון שהיה דמוקרט,  אני לא שמעתי את ההסבר של המדריך שלנו  והסתכלתי על החלון הלא נכון,  לכן לא הספקתי לצלם את החלון המדובר,  מה שקצת אכזב אותי.  אח”כ קיבלנו זמן חופשי לצלם ברחבת המצודה, צילמתי כמה תמונות ונהניתי, אח”כ עלינו על האוטובוס ונסענו.

את ארוחת הצהריים אכלנו בקניון מקומי ואח”כ נסענו למלון.
בערב יצאנו לשייט רגוע ויפיפה בגשם על נהר הולטבה בהתחלה חששתי, כי חשבתי שתהיה מוסיקת דיסקו בספינה ואני לא אוהבת מוסיקה מסוג זה,  בשלב מסוים מרוב שהייתי מתוחה, רציתי אפילו לחזור לארץ,  אבל כל חששותיי התבדו כאשר עלינו על הסירה הגדולה,  כי השייט היה שקט ונעים, אורות העיר העתיקה נצנצו בלילה ואפילו השתיה חינם!
ומהשייט חזרנו למלון.
אחרי לילה של שנה עמוקה ומבריאה במיטה הרכה לצד בן זוגי האהוב, יצאנו לטייל בפראג העתיקה האוטובוס הוריד אותנו ליד בית הכנסת החדש עתיק (אלט נוילנד) ברובע היהודי,  זה בית כנסת שכבר לא מתפללים בו,  הוא משמש כמוזיאון,  ירדתי לתוך בית הכנסת זה נראה כמו בית כנסת רגיל לכל דבר רק שכל דברי הבד נראו הרבה יותר יפים ומדהים איך הם נשתמרו כך כ”כ הרבה שנים, במצב כזה טוב! אח”כ לקחו אותנו לבית הקברות היהודי נכנסתי לשם וראיתי המון קברים צמודים זה לזה ואפילו נוטים קצת זה אל זה בערבוביה,  שמעתי שפרנץ קפקא קבור שם אבל לא הצלחתי למצוא את הקבר שלו.
אח”כ הלכנו לכיכר של השעון האסטרונומי,  אבל אחרנו את מועד תצוגת הבובות המפורסמת , כמה מאכזב!! והגענו כשהשעון כבר לא היה פעיל  אך בכל זאת צילמתי אותו.

אח”כ המשכנו לגשר קארל וקיבלנו שם קצת זמן חופשי,  אחרי שראינו פסל מיוחד שכתוב עליו בעברית,  אני גררתי את בן זוגי המסור, לחצות את כל הגשר במהירות כי רציתי לקנות מריונטה וחשבתי ששם ימכרו כאלה, אבל לא מכרו כנראה בגלל היום הסגרירי . אח”כ חזרנו את כל הדרך ברגל עד הקניון ומשם לאוטובוס ולמלון.
בערב אחרי מנוחה קלה, יצאנו למופע מזרקות נוסטלגי על רקע המוסיקה של הסרט ריקוד מושחת ועוד סרטים רומנטיים מאותה התקופה,  הקטע הכי יפה היה שהמים במזרקות נעמדו כמו נד (גל מים גבוה וזקוף), האורות כובו ועליו הוקרנו קטעים מהסרטים שמנגינותיהם שולבו במופע, זה היה מהמם! למחרת נסענו לדרזדן זו היתה נסיעה של שעתיים,  לאחריה  הגענו לכיכר יפהפייה  וראינו את בית האופרה,  משם המשכנו לארמון מפואר עם גנים נרחבים זה היה הארמון של הנסיך אוגוסט,  אנחנו לא הלכנו לראות את הארמון העיקרי ואת התערוכות שבו,  אלא נכנסנו למה שהיה פעם הרמון הנשים, שם היתה בריכה גדולה שלידה הצטלמתי ועוד עיטורים יפים.
אחרי כן המשכנו לאזור של קיר יפה מעוטר בתמונה מאריחים מיוחדים של כל הנסיכים ששלטו בדרזדן מתקופת אוגוסט ועד האחרון שבהם,  אח”כ המשכנו ללכת והגענו למרכז קניות ענק,  שם אכלנו ארוחת צהריים והסתובבתי קצת אבל לא יכולתי ללכת הרבה כי רגלי היו תפוסות והייתה לנו עוד את כל הדרך חזרה ללכת! כשנגמרה ההפסקה קמנו להמשיך לצעוד חזרה לכיוון כיכר בית האופרה,  באמצע כאבה לי מאד הרגל ונאלצנו לעצור, הישיבה היטיבה עימי ושיפרה את כאבי, ויכולנו להמשיך ללכת,  בסוף עצרנו לתצפית יפה על נהר האלבה שלאחריה הגענו לרחבת בית האופרה לחכות לאוטובוס ולצילומים.
ומשם למנוחה במלון. למחרת נסענו לעיירה ציורית בשם קוטנה הורה שהיתה במרחק שעתיים נסיעה, לאחר צ’ק אאוט זריז במלון ושם נכנסנו לכנסיה שכל הקישוטים שלה כולל הנברשת עשוים מעצמות של אנשים שנהרגו במלחמה,  באחת הפינות היה גם ארון שקוף שהוצגו בו גולגולות שהיו בהן חורים שנגרמו כתוצאה מפגיעות כלי נשק, זה היה מעניין מאד!

אח”כ היינו בטירת קונופישקה שהיתה במרחק של כשלשת רבעי שעה נסיעה משם בטירה ראינו איך חיו פעם האצילים ושמענו עליהם כל מני סיפורים, ראינו שם את המיטות שלהם את השולחנות שלהם את נברשות הבדולח שלהם, צילומים וציורי שמן עתיקים, אך גולת הכותרת היה אוסף פוחלצים נהדר שהשתמר בצורה מפליאה, כל כך חבל שאסור היה לצלם שם!
בסוף עלינו על האוטובוס שלנו ונסענו חזרה למצודה בפראג שם אכלנו ארוחת הפתעה: שניצל טעים ותפוחי אדמה מאודים, עם בונוס ,הופעה,  הרגשתי: מה כבר?   רק התחלתי להתרגל,  כבר הטיול הזה נגמר? הייתי בכיף ממשיכה עוד יום!  אחרי שישבנו קצת לראות את ההופעה שכללה שירים צ’כים יצאנו לאוטובוס ומשם לשדה התעופה.
עייפים ומותשים מכל היום קיווינו שזהו! נגמר!  אבל לא,  כי בדיוק בתור שלנו מעשה שטן,  המחשב התקלקל והיה צריך לחכות המון זמן כדי למסור את המזוודות ולקבל מקום בטיסה, כמובן שהכל התאחר, וכשסוף סוף המטוס המריא שמחתי שמחה גדולה!
הנחיתה בארץ והפגישה עם ההורים ב3:00 בלילה היתה מלווה התרגשות!
כמובן שבבית הורי ישנו אני ובן זוגי כמו בולי עץ
ומשם אחה”צ חזרנו לכישורית!
כ”כ קשה לחזור לשגרה אחרי טיול כזה!
 בסה”כ היה כיף!"

הילה פלד, 2012